אחים עבוד בע"מ נ' המשטרה הירוקה המדור לאיכות הסביבה

החלטה

1.בפניי בקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט 1969.

2.במסגרת הבקשה עותרת המבקשת כי ביהמ"ש יחזיר לרשותה משאית שבבעלותה מ.ר. 6802215 (להלן: "המשאית"), אשר נתפסה ביום 18.7.10 על ידי המשיבה.

3.בבקשתה טוענת המבקשת כי המשאית משמשת אותה לביצוע הובלות ותפיסתה מהווה פגיעה בחופש הקניין ובחופש העיסוק. המבקשת הציגה רישיון רכב המעיד על בעלותה במשאית, לטענתה המשאית הושכרה לחב' הובלות עבוד בע"מ וכי פועל מטעם חב' הובלות עבוד בע"מ בשם אמיל ביצע את ההובלות לכאורה, שבוצעו באמצעות המשאית. זאת ועוד, נוכח פרק הזמן הרב שחלף מאז תפיסת המשאית יש מקום להורות על החזרתה למבקשת.

4.בדיון בפניי טען ב"כ המבקשת כי ביום 23.12.10 הוגש כתב אישום(תיק בימ"ש 2180-01-11) כנגד חב' הובלות עבוד בע"מ , ח.פ. 513362723, ששכרה את המשאית מן המבקשת (אין הסכם שכירות) עובר לאירוע, טרם נקבע מועד לדיון בכתב האישום.

לדבריו מיום תפיסת המשאית לא שולמו למבקשת דמי השכירות ויש מקום לשחרר את המשאית בתנאים שכן לטענתו לא מדובר ב"אקדח" הנשמר כראיה אלא במשאית.

עוד העיד בפניי מטעם המבקשת המנהל ג'מאל עבוד שטען כי המשאית נרכשה על ידי המבקשת בחודש 9/09 והושכרה לאחיינו בחב' הובלות עבוד והעבירות לכאורה, לא בוצעו על ידי המבקשת. לדבריו אין בכוונתו לשוב ולהשכיר את המשאית באם יקבלה חזרה וכי יש בכוונתו למכור את המשאית לכשתוחזר אליו.

5.ב"כ המשיבה טען כי אין בסמכות בימ"ש זה לדון בבקשה שכן ביהמ"ש העליון נתן החלטה בעניין החזקת המשאית, לגופו של עניין טען ב"כ המשיבה כי אין המדובר בתפיסה מכוח סעיף 12 לחוק שמירת הניקיון שכן המשאית נתפסה מכוח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי לפיו התפיסה נעשית מכוח 3 רכיבים:

א. למנוע הישנות העבירות. ב. חילוט . ג. הליך מניעתי.

לטענתו נקבע על ידי 3 ערכאות כי יש לתפוס את המשאית עד תום ההליכים, ביהמ"ש העליון סירב לבקשת המבקשת לעיון חוזר ומכאן שהמשאית נתפסה עד תום ההליכים. עוד הוסיף ב"כ המשיבה כי המבקשת וחב' הובלות עבוד בע"מ נגדה הוגש כתב אישום על השלכת פסולת הן בעצם אותה חברה ויש להן את אותם מנהלים וכי כיום באים ומבקשים בעקיפין ואומרים שהבעלות במשאית שייכת להם והעבירה לכאורה בוצעה על ידי חברה אחרת לה הושכרה המשאית.

6.דיון

המחלוקת הרובצת לפתחו של ביהמ"ש במקרה דנן הינה האם יש מקום להורות על שחרור המשאית אשר נתפסה על פי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט 1969, נוכח קיומם של שני נתונים עליהם יש לתת את הדעת.

א.היות המבקשת הבעלים הרשום של המשאית בעוד העבירות לכאורה בוצעו על ידי אחרים להם הושכרה המשאית.

ב.חלוף הזמן ממועד התפיסה עד היום.

להלן התייחסותי לסעיפים דלעיל:

א.הבעלות והאחריות –

אין חולק כי קיים קשר פורמאלי בין המבקשת לבין חב' הובלות עבוד בע"מ להם הושכרה המשאית, אולם לא הוצגה בפניי תשתית אשר תאשש כי הקשר האמור הינו קשר מהותי במובן של פעילות עסקית משותפת, שיתוף בהכנסות, קבלת החלטות וכדומה. שאז ניתן היה לקבל את הטענה לפיה מטרת השכרת המשאית אין בה ממש וכי אין מקום לקבל כלל את הטענה כי העבירות בוצעו לכאורה על ידי חב' אחרת ומכאן שהאחריות רובצת לפתחה של המבקשת. יחד עם זאת, גם המבקשת לא הציגה בפניי הסכם שכירות ממנו ניתן היה ללמוד על מטרת השכירות, אופייה, היקפה והתמשכותה, זאת לצד חלוקת אחריות בין השוכר למשכיר בתקופת השכירות.

לפיכך, בנקודה זו התקשיתי לקבוע מסמרות בענין היקף האחריות שניתן לזקוף לחובת המבקשת ו/או ההגנה שניתן לזקוף לזכותה ולכן נקודה זו אין בה לכשעצמה להכריע בדיון שלפניי.

ב.חלוף הזמן הניכר ממועד התפיסה -

המשאית נתפסה ביום 18.7.10, לפני כ- 9 חודשים. אכן, משאית ספציפית זו נשוא הדיון נדונה בבימ"ש זה ובבימ"ש העליון בעבר. בהחלטות אלה נמצא כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על טובת המבקשת ולכן לא היה מקום להחזיר את המשאית.